שירה ומוזיקה

אורי שלנו

בעיטות בבטן עטופות בהומור

קרא את דמותך

אלבום

שעשועי בינה

לחצו על פוסטר כדי לנגן.

מתוך שעשועי בינה

מילות השירים

כל שיר בנפרד. לחצו על שם השיר כדי לפתוח.

טרזן מעשן סיגריה
טרזן אוכל סלט ביצים
טרזן חייב לי כסף
טרזן חכם על חלשים
טרזן לא עומד בתור
טרזן לא קורא ספרים
טרזן בוועדת הכנסת
טרזן לא קונה בזול
טרזן לא מדבר הרבה
אבל רואה
הכל
אני ילד דוקר
אני ילד נודר
לאף בנזונה
אנלא מוותר
אני מעשן נרגילה
אימא קונה לי בושם וסטילה
יש לי טרינינג שחור וציצית
חבר נהוראי וסכין קפיצית
בלילה הולך לחפש עניינים
לוקח חבר ושני דוקרנים
סיגריות ורד בול וטלפון
יושבים על גדר מחוץ לקניון
לא מפחד משוטרים
לא מפחד בכלל
אני בעצם ילד אבוד
עוד כמה שנים
בעזרת השם
אני מתפקד לה לה לה לה לה
תלתלים של אבק במקלט
מכנס ירוק מקומט
זאת שמזמינה רק סלט
דיבורים על הניצחון המוחלט
שילכו כולם קיבינימט
זה לא יונה עם עלה של זית.
זה מקק מעופף
מסריח ומרעיש
מפיץ מחלות ומחרבן לכל עבר.
סמל השלום?
הצחקתם אותי.
ראיתי אותך בבוקר בקפה.
ראיתי אותך אחר כך בים.
ראיתי אותך אוכל שיפודים.
ראיתי אותך נוסע בטסלה.
ראיתי אותך מסתפר.
שמעתי אותך מדבר.
ראיתי שיש לך ספר תנ"ך.

ומאז
לא ישנה בלילה
וגם לא ביום
תבוא אלי הביתה
יש הרבה מקום
תשב על הספה
תשים עלי תראש
עכשיו תוציא טבעת.
סופרת עד שלוש.
פעם כשיצאתי מהבית
אף אחד לא שאל לאן.
נעלמתי לעצמי.
לא השארתי שום סימן.
לא כיוון.
לא מעצור.
לא מטרה.
סתם יוצא החוצה
וחוזר בחזרה.
הוא צרח בשדות.
ואף אחד לא שמע
הוא עבד בשדות.
ואף אחד לא ידע
הוא חרש תשדות
וכאב לו הגב.

הוא הביט בשדות
נפרשים לפניו
הוא הלך בשדות.
של משה שמיר
זה טקסט מכונן.
אני כותב עוד משפט.
והולך לעשן.
הנקר מנקר פעמיים
הנקר מנקר פעמיים
הנקר מנקר פעמיים
הנקר מנקר פעמיים
הנקר מנקר פעמיים
הנקר מנקר פעמיים
הנקר מנקר פעמיים
הנקר מנקר פעמיים
הפיקוק שלנו מגעיל וצפוף
גרוע לנפש וגרוע לגוף
מלא אושיות
וזקנים ולכלוך
ריח של צ'יפס
וביוב ועשן
אני בורח מהר לכיוון
רמת גן
כשאני מפריש חלה
אני חייב מגבונים
כשאני מפריש חלה
אני חייב מגבונים
כשאני מפריש חלה
אני חייב מגבונים
ממממ התראה אזעקה טיל
קושמרו
התראה אזעקה ירון אברהם כתבם
התראה
אזעקההההההההההה
אוהד חמו
פיקוד העורף
נבחרת החדשות
טיל
אין נפגעים
חיזבאללה
גבול הצפון
איראן
עידית סילמן זה לא לחלשים
האירוע הסתיים
שתהיה לנו
שנה
טובה
שתהיה שנה טובה
שנה טובה
שנה טובה
שנה
שנה
שנה
טובהההההההה
אורי שלנו אורי
שלנו
מי זה

אורי שלנו

אורי שלנו כותב שירה שמרגישה כמו הודעת ווטסאפ באמצע הלילה. קצרה, ישירה, ולא מתנצלת. בעל כישרון לאבחן את המציאות בשורה אחת, לבעוט בבטן ולהצחיק למוות באותו משפט, הוא הופך את הקיום הישראלי היומיומי לשירה של בעיטות עטופות בהומור שחור.

"שעשועי בינה" הוא האלבום שלו, ו"דמותך" הוא ספר השירה: אוסף של שירים, קטעים ומחשבות שנשלחו במשך שנים בקבוצת ווטסאפ של שני אנשים.

ספר שירה

דְּמוּתֶך

אוסף השירים, הקטעים והמחשבות. עכשיו גם כמוזיקה.

מתוך דמותך

השירים המולחנים

לחצו על פוסטר כדי לנגן.

מתוך דמותך

מילות השירים

השירים המולחנים, כל אחד בנפרד.

סכין בין השיניים
לפעמים קיסם
סרחה של סיגריות
אור בשירותים
התור ארוך ואין מקום פנוי
ברגים ושקיות בכל מקום
ואף אחד לא מסדר
דמותך זריזה מאוד
אוספת גרביים
ובחוץ רוח חזקה
ואור חלש ורעשים
היעד לא נראה בעין
צריך לקנות משקפת חדשה
מגרד בכל הגוף
אלרגי לסבון
שלוש ספרות בגב הכרטיס
תזמין מאמזון
אני כותב מהר בלי יסורים
כי אני זה אני והם אחרים
הלב מרגיש העין רואה
היד כותבת
דמותך עסוקה
כל הזמן מסתובבת
שבי קצת לנוח
עזבי את הדייסון
תשתי תה קמומיל
היום זה נגמר
מחר זה מתחיל
עד מתי?
צועד נמוך שפוף מקופל ומושפל
בתעלות ונקיקים צרים
לחים טחובים ואפלים
עד מתי?
עד מתי?
ישראל הראשונה הלבנה קורסת
עד מתי?
משקאות כיד המלך
עד מתי?
סיגריות מנטול
עד מתי עד מתי נהיה זנב לשועלים?
עד מתי עד מתי נצביע בשיעור?
עד מתי?
עד מתי ידרכו לנו על הראש?
עד מתי?
עד מתי נרדוף אחרי דרכונים זרים?
עד מתי?
חבל שאני לא מדבר לועזית
עד מתי?
הביטי אל הצמרות
אשר רוקדות ברוח
הזמן מוחק תזיכרונות
כמו שמורה מוחק תלוח
ואין ספק שאלוהים
מביט עלינו מלמעלה
משתעמם ומתעצבן
מדליק סיגר ומעשן
הכל נגמר והיאוש כבר כאן
מי ששומע תן לנו סימן
נו אלוהים כבה את הסיגר
קח אחריות
לפני שזה נגמר
מביט בסתר בפנייך היפות
אנלא ישן שורף לי
בין האצבעות
מרחתי קרם לחות יקר על כל הגוף
את לא רואה אותי
אני מרגיש
שקוף
זוכר הכל
ולא שוכח כלום
מכבי זה צהוב
והגסטפו חום
מתי תשובי להיות שלי?
מרוב דמעות מילאתי את הדלי
ואין גדול ממנו
מהפסגה גה גה
עד התהום
דמותו גדולה מכל אדם
גדולה מכל חלום
שקט בבית אור בלב
נרות שבת דולקים
בסיר של החמין
שוכבים
שני קישקע
ארוכים

איך נולד "דְּמוּתֶך"

האמת שכל העניין הזה עם השירים התחיל במקרה. היינו באירוע קטן ומישהי קראה ברכה והשתמשה לא מעט במילה "דמותך". את אורי זה הצחיק. כשהברכה הסתיימה אורי לחש לי בשקט "אני כותב 50 כאלה בדקה". לא היה לי ספק שהוא באמת יכול. למחרת בבוקר אורי הפתיע אותי עם קבוצת ווטסאפ בה שני חברים בלבד, הוא ואני. לקבוצה הוא קרא "דמותך".

לפני כמעט עשרים שנה, כשאורי ואני הכרנו ורק התחלנו לצאת, הסתבר שאנחנו מסתובבים באותם המעגלים ואיכשהו לא נפגשנו אף פעם. אורי, ביובש ובישירות הכל כך אופיינית שלו, אמר שזה בגלל שהסתובבתי עם "העצובים האלה מסם שפיגל", ואני מתתי מצחוק, פשוט כי זו היתה האמת. אני חושבת שזו היתה הפעם הראשונה בה נפגשתי עם הכישרון שלו לאבחן את המציאות בשורה אחת, לבעוט לך בבטן וגם להצחיק למוות. ברור שהתאהבתי בו.

הספר "דמותך" הוא אוסף של שירים, קטעים ומחשבות שאורי שלח לי בווטסאפ במשך כמה שנים. זה התחיל כבדיחה אבל מהר מאוד הסתבר שהכתיבה של אורי היא הרבה יותר מסתם דחקה, זו יכולת להסתכל על המציאות ולהציג אותה כפי שהיא, מגעילה, עצובה, מרגשת, משמחת ומצחיקה. זו גם הדרך של אורי להגיד לי שהוא אוהב אותי ולהזכיר לי שמזל שאני כבר לא מסתובבת עם עצובים. באמת מזל.

ענת

השירים הכתובים

ביקורת על ספר השירה

בין הווטסאפ לתהום

על הבהוב הדמות בשיריו של אורי

במבט ראשון, הקובץ "דמותך" נראה כעוד אסופה של "שירת רשת" המקדשת את הרגע החולף, אך קריאה מעמיקה מגלה יצירה פוסט־מודרנית חריפה, המשתמשת בפורמט הווטסאפ לא רק ככלי טכני, אלא כאסתטיקה של התפרקות. אורי, המגדיר עצמו כמי שכותב "50 כאלה בדקה", מגיש לנו שירה של בעיטות בבטן עטופות בהומור שחור וציני.

הפואטיקה של ההדחקה והייאוש

הספר נפתח בהקדמה של ענת, רעייתו של המשורר, המשרטטת את דיוקנו של יוצר בעל "כישרון לאבחן את המציאות בשורה אחת". זהו אכן כוחו של הספר: היכולת לזקק את הקיום הישראלי המיוזע והלחוץ לתוך שורות קצרות, כמעט טלגרפיות.

  • מוטיב ה"דמות": המילה "דמותך" חוזרת כפזמון חוזר (לייטמוטיב), אך היא אינה דמות יציבה. היא "משתקפת מבעד לענן, עמומה ומרצדת". הדמות היא העוגן, אך גם עדות לחוסר היכולת לתפוס את המציאות בשלמותה.
  • המרחב הציבורי המקולקל: אורי מתאר מציאות ישראלית של "ישראל הראשונה הלבנה קורסת", של פקקים ב"ליל חניה" ושל ריח "בשר חרוך" בקמפינג. עולם שבו "הסביבון עומד ליפול על הצד האפל".
  • דמותו של הרצל: בנימין זאב הרצל מופיע כמעין רוח רפאים חבוטה: התרסה כלפי החזון הציוני שהפך ל"רעש בשאר המקומות".

שירת החפצים והגוף

השירה של אורי היא שירה של חומרים: "ברגים ושקיות", "מזרן טמפור" ו"גרביים". הגוף אצלו אינו מהולל, אלא סובל. הוא "אלרגי לסבון", "דלוק" ועייף. הדיסוננס בין ה"נישגב" (שירה) לבין ה"נמוך" (מיונז במקרר או גזירת ציפורניים) הוא לב ליבו של העניין.

"זו לא רק כתיבה, זו דרך להסתכל על המציאות כפי שהיא: מגעילה, עצובה, מרגשת ומשמחת."

סיכום

"דמותך" הוא ספר על בדידות זוגית מבורכת בתוך כאוס לאומי. אורי מצליח להפוך את ההתפוררות של המציאות הישראלית לשירה חיה, נושמת ומדממת, שאינה זקוקה למילים לועזיות כדי להכאיב. זהו מסמך אנושי שבו ה"דיסק און קי" הוא הנשמה, וואטסאפ הוא התפילה האחרונה לפני השינה.